פרס/איראן בין שתי מלחמות העולם - רקע היסטורי
סקירת מצבה הפוליטי של פרס/איראן מאז ראשית המאה ה-20 ובמהלך המחצית הראשונה של מאה זו מעידה כי אחד הגורמים המרכזיים לעיצוב גורלה היה מיקומה האסטרטגי של המדינה, ואוצרות הטבע בהם בורכה. פרס בקשה להיות מדינה ניטרלית במלחמת העולם הראשונה, אך בריטניה ורוסיה התמידו להתחרות זו בזו על השפעתן בה בשל מיקומה האסטרטגי ובשל מאגרי הנפט הגדולים אשר בשטחה.(1) מאחר שבאותה עת פרס הייתה מוקפת בשטחים של מדינות בשליטה עות'מאנית, בריטית ורוסית, ובעיקר בשל גילויי שדות הנפט בשטחה מאז תחילת המאה ה-20, עלה הצורך לנקוט עמדה כלפיהן. כך הפכה פרס בעל כורחה למדינה מעורבת במחלוקות ובמלחמות שהתחוללו באזור.
כבר בשנת 1907 חולקה המדינה לאזורי השפעה בריטיים ורוסיים, וזאת למרות שהייתה באותן שנים מדינה עצמאית. אזור ההשפעה הרוסי כלל את צפונה של פרס, ואילו אזור ההשפעה הבריטי כלל את דרום-מזרח המדינה. השטחים הנותרים נשארו ניטראליים, תחת שליטה פרסית. במהלך מלחמת העולם הראשונה ומיד אחריה כבשו כוחות בריטיים ורוסיים חלקים גדולים משטחי פרס.
בשנת 1919 נחתם הסכם אנגלו-איראני במטרה לבסס את מעמדה של בריטניה באיראן, אך הסכם זה לא מומש עקב הפיכה צבאית שביצע רזא חאן פאהלווי, קצין צבא בחטיבת הקוזאקים הפרסית, כדי לחדש את ריבונותה של איראן תחת שלטון מרכזי חזק. בפברואר 1921 תכנן והוביל רזא חאן בגיבוי הבריטים הפיכה צבאית, השתלט על טהראן ואילץ את משטרו המעורער של המלך משושלת קאג'אר למנות את העיתונאי סייד זיא אלדין טבטבאי לראש הממשלה, ואת עצמו מינה לשר המלחמה.
בשנת 1923, לאחר שדיכא כמה מרידות וחיזק את מעמדו בשלטון דיקטטורי, מינתה האסיפה הלאומית הפרסית את רזא ח'אן כראש ממשלה. למעשה ביקש רזא חאן להיפטר מעולן של המעצמות. הוא התנגד לפעילותן בארצו וראה בהן שליטות אימפריאליסטיות, המנצלות ומשפילות את ארצו. רזא חאן חתר להפוך את פרס למעצמה מודרנית-מערבית וביקש לעשות כול שביכולתו כדי לחסל את העוני והפיגור בה. לצורך זה העדיף להתקרב לגרמניה, התקרבות שנראתה לו כרע במיעוטו, מכיוון שעד אז לא גילו הגרמנים שאיפות השתלטות בגבולות ארצו.
בדצמבר 1925 הקים רזא שאה את שושלת פאהלווי החדשה ומינה עצמו שליט עליון. האסיפה הלאומית הפרסית הכירה בבנו הבכור, מוחמד-רזא, כיורש העצר. בתקופת שלטונו ביקש רזא שאה לבסס את מעמדה של ארצו כמדינה מודרנית ומאוחדת, ללא חלוקה לקבוצות דתיות ושבטיות. הוא יישם רפורמות חדשות וחתר להגיע לעצמאות פוליטית וכלכלית כמנהיג חזק, המסתייע בצבא נאמן המכיר במרותו, ולהציג מנהיגות בעלת אופי עצמאי ללא השפעות זרות.
הרפורמות שביצע רזא שאה פאהלווי הוחלו בתחומים רבים בחיי היום- יום של העם האיראני: בתחומי הדת והמשפט הוקמו בתי משפט אזרחיים, הותרו נישואין וגירושין אזרחיים, תוך בלימת כוחם של אנשי הדת; הניהול האזרחי והחינוך קודמו, בתי הספר היו לחילוניים; הוקמה אוניברסיטה בטהראן; הוצאו צווים לשוויון הנשים במדינה ובנות החלו ללמוד בבתי ספר. רזא שאה, שביקש לקדם את הכלכלה האיראנית, העניק זכויות וקידם אוכלוסיות נחשלות, שעד אז חיו תחת כלכלה אגרארית. אחת התקנות המשמעותיות בנושא זה הייתה חלוקת הקרקעות לאיכרים, מה שיכול היה לקדם ולסייע בהפיכתה של הכלכלה האיראנית הנחשלת לכלכלה מודרנית. בתקופות אלה היה בית הנבחרים כפוף מבחינה פוליטית למרותו של השאה, והעיתונות נתונה הייתה לפיקוח ממשלתי.
בשנת 1935 שינתה הממשלה הפרסית באופן רשמי את שמה של המדינה ל'איראן' על שם השבטים האריים הקדמונים שחיו בשטחי פרס, מה שנתפס כביטוי להחזרת מורשתה ההיסטורית הארכאית של איראן הקדומה וביטוי לשחרור מניסיונות המעצמות הזרות להטיל את חסותן עליה.
מעמדת כוח זו ידע השאה לחזק את קשריו עם מדינות המערב. גילויי שדות נפט בשטחי ארצו הביאו לשגשוג בתעשיית הנפט ולשיתוף עם חברות זרות, כולל חברות בריטיות. על פי ההסכמים רווחים ותמלוגים הועברו לאיראן. כספים אלה הופנו לפיתוח תשתיות כבישים ורכבות ולקידום הצבא וציודו בנשק מודרני.
לאחר עליית השלטון הנאצי בגרמניה בשנת 1933, ובמיוחד לאחר הפלישה הגרמנית לפולין ב-1939, ביקשו הגרמנים להיכנס למעגל המדינות שבקשו להתבסס באיראן.
הערות:
1)
Atabaki, Touraj: Persia/Iran , in: 1914-1918-online. International Encyclopedia of the First World War, ed. by Ute Daniel, Peter Gatrell, Oliver Janz, Heather Jones, Jennifer Keene, Alan Kramer, and Bill Nasson, issued by Freie Universität Berlin, Berlin 2016-05-02. DOI: 10.15463/ie1418.10899.
https://encyclopedia.ushmm.org/content/en/article/iran-during-world-war-ii