בס"ד

לזכר האבות - קורות חייו של (עבדולה חקיקת) עובדיה חגיגת

כתבה: הנרייט חקיקת (בתו של עובדיה חגיגת)

תרגום מפרסית: שהרזאד הגיגת                 

עם ראשית שלטונו של רזא שאה פאהלווי החלה תקופה חדשה ליהודי איראן, חל שיפור במצבם החברתי וחיי היום יום היו מוגבלים פחות ונוחים יותר.

אחד מהאנשים שידע לנצל הזדמנות זו כדי לפעול למען הקהילה היהודית והחברה בעירו כרמאנשאה היה אבי זיכרונו לברכה עבדולה (עובדיה) הקיקת - חגיגת.

עבדולה היה בן בכור לאברהם בן משה, ואמו חנה הייתה בתו של הרב המקובל חכים אקאג'אן, מנהיגה הרוחני של הקהילה היהודית בכרמאנשאה, אדם חביב ומכובד שעסק ברפואה טבעית וטיפל במסירות ובקפידה בכל בני עירו.

בשנת 1904 כאשר עבדולה היה בן עשר, אחיו  צבי (סלה) בן שש ואחותו ננא ג'אן הייתה בת שלוש נפטרה חנה אמם. חנה הייתה אישה מלומדת עם ידע בעברית, אשה יפת תואר וצנועה מאוד, שהייתה חביבה על הסובבים אותה ואם מסורה לילדיה. על צניעותה מספרים שרק את עיניה לא הייתה מכסה, עד כדי כך שאחרי פטירתה ביקש חמה משה (אביו של אברהם) רשות לראות לראשונה את פניה.

סבם, הרב חכים אקאג'אן, לקח על עצמו את גידול הילדים בביתו עד אשר אביהם החליט להתחתן עם ביבי חאנום, אשה ממשפחה מכובדת ומקובלת בחברה (מועטר-משהדיאן), שהייתה לילדים אם חביבה ומסורה. אברהם וביבי חאנום גידלו את שלושת הילדים בביתם יחד עם ילדיהם.

בשנת 1904 נפתח בכרמאנשאה בית ספר 'אליאנס' לבנים מטעם  אירגון כי"ח (כול ישראל חברים) .עבדולה התחיל את לימודיו ב'אליאנס' והיה תלמיד מצטיין. הוא היה בעל כשרון רב בלימודי שפות ושלט היטב בדקדוק בשפות פרסית וצרפתית וגם בלימודי כימיה.

לקראת סוף תקופת לימודיו, ולפני קבלת תעודת בגרות מבית הספר 'אליאנס', קיבל מכתב ממנהל משרד התעשייה והמדע בכרמאנשאה שהזמין אותו לקבל את משרת ההוראה בצרפתית בבית הספר התיכון ע"ש 'שאהפור' בעיר.

כך ארע שבשנת 1911, כשהיה רק בן 16 (בעל אופי עצמאי שייחד אותו), החל להתפרנס בכבוד.

משכורת ההוראה אפשרה לו לנהל את חייו באופן עצמאי. גם אם רכש כבוד והערכה כלפי הוריו, לאביו ובמיוחד לביבי חאנום (אמו החורגת) על טיפולה המסור בשנים שגידלה אותו ואת אחיו ברוחב לב. הוא החל לגור בנפרד בשכונה אחרת בעיר כרמאנשאה (ולא לפני שהודה להם וביקש סליחה על שטרחו למענו!)

בשנות ההוראה שלו בתיכון  'שאהפור' נהנה עבדולה מכבוד רב שקיבל מצד תלמידיו, והערכה רבה שהעניקו לו הורי התלמידים. תלמידיו היו רובם ככולם בנים של מפקדים, אנשי בטחון ועובדי מדינה משכילים שנתנו חשיבות להשכלה גבוהה לילדיהם . הורים אלה היו בדרך כלל בעלי השפעה על ניהול העיר, ולמרבה המזל שיטת ההוראה הנעימה של עבדולה והתמחותו בשפות נשאה חן בעיניהם, כמו גם בעיני מנהל בית הספר התיכון. עד כדי כך שהורי התלמידים ביקשו לקבל שיעורים פרטיים בבית.

הצלחותיו של עבדולה עודדו אותו מאוד ונטעו בו הערכה עצמית גבוהה  ורצון להמשיך ללמוד ולהרחיב את ידיעותיו, במיוחד בתחום שאהב מאוד, בלימודי הכימיה.

עבדולה חיפש משרה אצל רופאים וגם התעניין במקצוע הרוקחות. בהמשך התחיל ללמוד ולעיין בספרי רוקחות ויצר קשר עם יצרני תרופות בצרפת, דרכם למד שיטות להרכבת חומרי יסוד ברוקחות. הוא רכש מכשור בסיסי להרכבה, פיתוח ואיבחון (אנאליזה)  של  חומרים, ואף קיבל מצרפת חוברות רפואה  ומגזינים הקשורים לרוקחות. כך חקר ולמד באופן עצמאי את הנושא עד שלימודיו הניבו פרי. באביב שנת 1926 (תאריך ע'פ הלוח הפרסי - אורדיבהשט 1304 חורשידי )  קיבל הסמכה מטעם משרד המדע האיראני יחד עם אישור לפתוח בית מרקחת בעירו, וכן  גם אישור לעסוק ברוקחות ורקיחת תרופות.

תוך זמן קצר מאוד הצליח עבדולה לחנוך בית מרקחת  מודרני עם מכשור מתקדם תחת השם  'הקיקת' שהפך לבית מרקחת מפורסם מאוד בכרמאנשאה.

באותה שנה עבדולה התפטר מתפקידי הוראה במשרד החינוך. בהמשך גם קיבל מכתב הערכה על השנים בהן עסק בהוראה, בו צוין  שהפרישה שלו מצערת אותם כי היו מרוצים מאוד מעבודתו.

באותן שנים עדיין סיפקו  לבתי מרקחת את החומרים הגולמיים שהיו בסיס להרכבת התרופות. תרופות לא נמכרו אחרי שנרקחו במפעל. הרופאים נהגו לציין במרשם את המרכיבים והכמויות. ההקפדה של עבדולה בשמירת הוראות הרופאים, התייחסותו למצב החולה, והדיוק ברקיחת התרופות, משך אל בית מרקחתו את האנשים והם העדיפו לקנות את התרופות אצלו.

באישיותו של עבדולה ניכרו תכונות של חסד וחמלה לזולת. הוא התחשב בחולים במחירי התרופות, ולעתים אף נהג להעניק להם תרומה, בנוסף לתרופות שהעניק בחינם.

יותר מכל פעל עבדולה לרווחת הקהילה היהודית ונתן מענה הולם לצרכיו של הזולת בביקורי בית ובטיפולים נחוצים .

בשנת 1946 פשטה בכרמאנשאה מחלת הטיפוס שרבים מאוכלוסיית העיר נדבקו בה. בפינות רחוב ובסמטאות צדדיות ננטשו גופות של אנשים שנדבקו במחלה ולא עמדו בה. המגפה לא דילגה על הקהילה היהודית ולא מעט מבניה חלו במחלת הטיפוס. בין החולים היו גם שבעה  צעירים וילדים מבני משפחתו של עבדולה. הוא קיבל על עצמו לטפל בהם באופן יום יומי, לספק להם תרופות ולהזריק זריקות, תחת השגחתו של ד"ר אראסתא, שהיה למעשה בן דודו שאונס לאיסלם. הוא ביקר חולים מבית לבית ומשם הגיע לעבודתו בבית המרקחת עד אשר בעזרת האל השתפרו החולים וחזרו לאיתנם. מובן מאליו שמבני משפחה לא הסכים לקבל תמורה כספית.

עבדולה היה אחד מאנשי ועד הקהילה היהודית בעיר. בשנת 1948 הוא התבקש  לקבל על עצמו גם את הנהלת 'ועד ההצלה האיראני', אירגון מקביל ל"צלב האדום"  ('שירו חורשידה סורך') שסימלו היה כשמו 'האריה והשמש האדום' . למרות התפקידים הרבים שהוטלו עליו בכרמאנשאה, הוא חש מחוייבות כלפי הנהגת העיר, וקיבל על עצמו את התפקיד.

כיושב ראש ועד הקהילה היהודית בכרמאנשאה יזם עבדולה רעיונות חדשניים לרווחת הקהילה,  שאחד מהם היה הרעיון לפתוח גן ילדים כהכנה לבית הספר(לימודי טרום בית ספר). הוא גם דאג לספק לבוש חם ונעלי חורף לנזקקים. כמו כן דאג לארוחה יומית חמה לתלמידים, צייד אותם במכשירי כתיבה, וסיפק מצרכים וריהוט לנזקקים. הוא גם יזם שיעורי עברית  למבוגרים, ושיעורים באומנות התפירה ובעבודות יד לכל הגילאים.

עבדולה יצר קשרי חברות טובים והדוקים עם מנהל בית החולים המקומי ועם רוב צוות הרופאים. הצעות ודעות שלו בעניין  מצבם הרפואי והכלכלי של חולים שהופנו אל מנהל בית החולים, התקבלו באהדה רבה.

במקרה אחד (נדיר)  של שרפה בכרמאנשאה בו בחור צעיר נכווה  קשה, ומצבו הדאיג את כולם, אושפז הצעיר בבית החולים תחת השגחתו של ד"ר אראסתא ובסיוע כלכלי וטיפול תרופתי של עבדולה,  יצא הצעיר מכלל סכנה, וניצל בעזרת האל מבלי שתיגרם לו נכות כל שהיא, והוא אף חזר לתפקוד מלא.

בית המרקחת בבעלותו של עבדולה היה צמוד לבניין המפואר ורחב הידיים של תחנת  משטרת כרמאנשאה, משרדי בטחון הפנים. שכנו בו לשכותיהם של אנשי שרות הביטחון הכללי במחוז כרמאנשאה. רבים מהם היו חברים ותלמידים לשעבר של עבדולה אשר זכו להגיע למעמד גבוה והיו לבעלי השפעה בעיר, ביניהם גם ראש העיר ומושל המחוז. חלקם עבדו בסמוך לבית המרקחת ולא פעם נפגשו לדיונים ארוכים בענייני ניהול העיר, התייעצו וגם עדכנו זה את זה בהתרחשויות האחרונות במחוז.

באותה תקופה שימשה כרמאנשאה תחנה במסלול העלייה לרגל  אל המקומות הקדושים למוסלמים בעיראק, (קסר-שירין  שמשה אז כעיר המעבר ששכנה על גבול עיראק). לכרמאנשאה שהייתה בירת המחוז הגיעו מספר רב של מסמכים ובקשות-מעבר בשפה הצרפתית. באותה עת מונה עבדולה כמנהל כבוד בשרותי הנפקת הדרכונים במחוז, והוא היה מי שדאג לתרגם מצרפתית את אישורי המעבר. האחראי על המעברים, (מר הומאיונפאל) בעזרת  קצין ממונה מטעמו קיבל את המסמכים המתורגמים ופעל בהתאם.

עבדולה פעל מתוך רגשות אנושיים כלפי הזולת, ללא הבדלי דת. כך יצר קשרי חברות, כבוד ואמון הדדי עם הסובבים אותו, ומחברים אלה קיבל עידוד ושבחים על יושרה ואהבה לזולת.

בשל קשרי האמון עם מעמד ההנהגה בעיר, עמדו ידידיו של עבדולה על כך שיקבל על עצמו את התפקיד הבכיר של ניהול שרותי הצלה האיראני (שירו חורשידה סורך) בכרמאנשאה .

משך שנים רבות קיבל עבדולה על עצמו תפקידים שונים של ניהול ופיקוח של חברות כאלה ואחרות מטעם הממשל. יושרו ופועלו הנמרץ אכן תרמו לשיפור וקידום העיר. אחד התפקידים המיוחדים שלו היו בתחום רווחתם של ילדים יתומים ונזקקים, אלה אשר לא הייתה להם קורת גג והיו נטושים ברחובות העיר באותן שנים.

עבדולה היה אומנם אדם רגוע ושקט באופיו, אך כאשר מדובר היה במשימות של שרות לחברה, ובהזדמנויות בהם  נדרש להיות לפה לאנשים חלשים, לא יכול היה לשקוט ולשבת לרגע.

בשנת 1948, בפתח ישיבת מנהלי שרותי ההצלה האיראני (ישיבה שניהל והיה בה יו"ר) דיבר עבדולה על העקרונות המנחים אותו, והציע רעיונות שהיה בהם כדי לממש את משאלותיו. רעיונות אלה נגעו בעיקר בנושא הדאגה לקורת גג לילדים יתומים ונזקקים. בדבריו לפני מנהלי השירות ניסה לפתוח פתח של תקווה לאותם אנשים חלשים בחברה. בהצעות שהעלה פירט את תוכניותיו, והדגיש את הצורך לבנות בניין מרווח שבו יוקמו מחלקות וחדרי לימוד למען ילדים נזקקים אלה. הוא גם דיבר בעניין הצורך לאסוף את מחוסרי הבית הנטושים ברחובות, לספק להם מקום לינה, ארוחות ובגדים חמים.  לדבריו, חשוב מכל יהיה לדאוג לכך שילדים אלה ירכשו השכלה ומקצוע לחיים. לכן יש לארגן עבורם כיתות לימוד במקצועות כנגרות, מסגרות, תפירה וגם חשמל ואלקטרוניקה. בדבריו ציין עבדולה  שיש צורך לעודד כל אחד מהילדים הצעירים הללו ללמוד מקצוע המתאים לכישרונותיו וע"פ בחירתו. רק כך יצליחו  האחראים לכך להציל נפשות רבות, ולכוון את הצעירים לחזור ולהצטרף  לחברה.

בסיכום דבריו הסביר למנהלים שכאשר צעירים אלה יתחילו חיים מתוקנים שיש בצידם פרנסה וכבוד, הם ישכילו להתבסס ולהקים משפחות, ויחד עם הדור הבא, יהיו למשפחות מועילות לחברה. כדבריו : "הם יהיו אנשים מאמינים יותר שייזכרו את השלטון לטובה וירצו לשרת את המדינה והמלך". ואתם, אמר עבדולה :"תיזכרו בליבם כמלאכים אשר הביאו להצלתם ובזכותכם ישבחו את האל".

למרבה המזל לא רק שקיבלו את הצעתו, הם גם שבחו אותו פה אחד, ובקריאות כל הכבוד!  נתנו לו גיבוי מלא ליישם את תוכניותיו. באותה ישיבה אף סכמו ותכננו את הפרטים ליישום התוכנית. וכיון שאהבו את האיש ואת רעיונותיו, ניסו לממש בדייקנות רבה את התוכניות.

לשמחתו של עבדולה, תוך זמן קצר התחילו התוכניות להתממש והוא בשמחה ובנכונות גדולה השקיע מדי יום שעות רבות מזמנו כדי לפקח מקרוב על התקדמותן. במקרים שהיה צורך להשיג אביזרים או עובדים לקידום העניין הוא דאג לכך. בד בבד גם התחיל לגייס מורים ללימודים המקצועות הטכניים. התוכנית התחילה לקרום עור וגידים. ראשי התוכנית בחרו פה אחד את עבדולה כמנהל 'בית היתומים'. הכל ראו בו האיש שבזכות מאמציו הבלתי פוסקים הביא להצלחת הפרויקט. יוזמות אלה של עבדולה הפכו להיות לגולת הכותרת של הארגון, והביאו כבוד רב ל'שרות ההצלה האיראני' בעיר, ולמחוז כרמאנשאה בכלל.

בשנת 1948 התבקש עבדולה ע"י ראשי ועד הקהילה היהודית בכרמאנשאה לשמש בהנהלת הוועד.

פעילויותיו של עבדולה להצלת יהודים מפוגרומים למיניהם נעשו תמיד בסודיות. לא פעם עבר בחושך ובשעות מאוחרות של הלילה את הרחובות המסוכנים למעבר יהודים (בהם חיו שונאי ישראל), כדי להגיע לממונים על שמירת החוק, ואל מי שהיו אחראים לשלוח שוטרים ושומרי בטחון על מנת שיוצבו השכם בבוקר בעמדות חשובות, כדי שהפורעים לא יגיעו לשכונת היהודיות, ולא יצליחו לבצע את זממם.

רבים המקרים בהם בא עבדולה בא לעזרת קהילת היהודים והציל את המצב. באחד המקרים נודע לו שבחור יהודי צעיר עטף בטעות סחורה אשר מכר בדף עליו מודפסים היו פסוקי קוראן. תוך זמן קצר נאספו אנשים סביב הצעיר והתחילו להתפרע. כאשר נודע לו, דאג עבדולה מיד שישלחו שוטרים למקום כדי להציל את הבחור המוכה מידיהם של המתפרעים. מאמציו של עבדולה הצילו את הצעיר, שאף נדרש לטפל בו. בנוסף, הוצבו שומרים על החנות שנפגעה, ופיזרו את הזועמים עד אשר נרגעו הרוחות.

במקרה אחר הודיע לו  שוטר טוב לב  שצעיר יהודי נעצר במעבר הגבול בקסר-שירין, שם הואשם בכוונה לסחור בסמים. הצעיר הועבר למעצר בבניין המשטרה המקומית עד אשר יחזור מפקד התחנה מארוחת צהריים כדי לטפל בו. עבדולה הגיע לתחנה בדחיפות,  נכנס אל חדר השומר, אחז בידו של הצעיר ואמר לשוטר האחראי :"כאשר המפקד יגיע תודיעו לי ואחזיר את הבחור". את הצעיר (שהיה מעיר אחרת) מיהר להוציא מהמקום והגיע אתו אל בית המרקחת שלו, שם טיפל בו, וסידר לו אישורים כדי להחזירו באוטובוס המתאים לעירו.

המסמכים הרשמיים, המכתבים מגופים ממשלתיים והתמונות שעבדולה השאיר אחריו, מעידים על אדם טוב לב, בעל כוונות טובות אשר השאיר את חותמו על העיר והחברה שחי בה :

בסוף ינואר 1947 (7 בחודש בהמן  1306),  עבדולה קיבל ממשרד המדע והתעשייה האיראני מכתב בו נרשם שקיבלו את התפטרותו ממשרת ההוראה בצער, והם מודים לו על העבודה ושיתוף הפעולה שלו בשנים עברו. הם היו מרוצים ממנו ושבחו את פועלו.

בתאריך  11 בפברואר 1948, קיבל עבדולה מכתב מ 'מרכז ארגון אליאנס העולמי' בו מודים לו על עזרתו הרבה לחברה ומעריכים את פועלו. למעשה,  הוא מונה בזה  כחבר בארגון אליאנס העולמי.

בהתכנסות שנתית של ראשי שרותי ההצלה בכרמאנשה בשנת 1949,  קיבל עבדולה תקציב נדיב מאוד לרכישת מכשור מתקדם  לצורכי בית החולים שבהנהלת 'שרותי ההצלה האיראני'. משתתפי הכנס, הצביעו רובם ככולם בעד מינויו כי ראו בו מי שיש לו את הידע המתאים לתפקיד. הוא יצא לדרך יחד עם שני רופאים לטהראן עם התמצאות טובה בהכרת נושא המכשור הרפואי וצרכי בית החולים. הוא הצליח לקנות מכשיר חדשני לצילום איברים פנימיים (רנטגן), ועוד אביזרים חיוניים לרפואה, כאלה  שמאוחר יותר אפילו רופאים מבית החולים האמריקאי בעיר, ומוסדות רפואיים אחרים במחוז נעזרו בהם.

בין התמונות שנותרו ניתן לראות את עבדולה בתמונה עם המלך מוחמד רזא שאה פהלווי  וכיתוב המספר על ביקורו של המלך בכרמאנשאה:

"בשנת 1950, במהלך הבחירות על פי התקנון של 'שרותי ההצלה האיראני' , נבחר עבדולה כיושב ראש הנהלת הארגון בכרמאנשאה . באותה שנה הוד מעלתו מוחמד רזא שאה פהלווי הגיע למחוז כרמאנשאהאן כדי לבחון את התקדמותו של המחוז. בכרמאנשאה(בירת המחוז ) נכחו מושל המחוז יחד עם ראש העיר של כרמאנשאה  כדי לברך את המלך ולדווח על נושאים שונים. הם צירפו למשלחת את עבדולה  ואת ד"ר אראסתא שאף הם נכחו והופיעו לפני המלך".

ביקור שערך השאה מוחמד רזא פאהלווי
במחוז כרמאנשאה. השאה - משמאל במדים, עומד לשמאלו מושל מחוז כֶּרמָאנשׁאהּ. בין מקבלי פניו של השאה - ראשון מימין - עבדולה (עובדיה) חגיגת (הקיקת), שני - פארהמאנד (נסיך לשושלת קאג'אר), שלישי-לא זוהה. במרכז- ד"ר עבדול עלי (רופא שמשפחתו אוסלמה באונס בסוף המאה ה-19) , שהיה בן דודו של עבדולה חגיגת, כרמאנשאה, 1948

באותו מעמד (בנוכחות המלך ומושל המחוז) הוצע לעבדולה תפקיד גבוה מאוד במשרד המשפטים.  בתגובה אמר  עבדולה : "אני יהודי " והמושל ענה לו: "זו הבחירה שלי".

בתאריך שמיני באוגוסט 1951  [1330/6/9 ]  התקבל מכתב ממשרד המשפטים בנוסח זה : " לכבוד מר עבדולה הקיקת, מנהל בית מרקחת הקיקת  {על פי חוק שהתקבל (בשנת  1310  בחודש אור-דיבהשט ] ולפי המוזכר בסעיף 6 בחוק הנ"ל, ועל פי החלטת  ועדת בחירת שופטים (בתאריך שלישי לחודש מורדאד 1330/5/3) נבחרת כאחד מחברי וועדת השופטים במחוז החמישי (כרמאנשאהאן ) . על החתום מנהל משרד המשפטים במחוז החמישי, מר סייד סאלח סאלח.

בשנת  1951 בתאריך (1330/7/14 ללוח השנה הפרסי) במכתב שהגיע ממרכז 'שרותי ההצלה האיראני' בטהראן אישרו את בחירתו כיושב ראש הנהלת הארגון במחוז כרמאנשאהאן.

במארס 1952 ( 1331/1/25 ללוח האיראני) הגיע לידו המכתב הבא מטעם ארגון שרותי הצלה האיראני בעיר כרמאנשאה:

"כבוד מר עבדולה הקיקת, הממונה לשעבר על תקציבים ב'ארגון שרותי הצלה' בכרמאנשאה: 

"הארגון רואה לנכון להודות לכבודו על מסירותך ופעילותך הבלתי פוסקת למען החברה  ורוצה להביע את הערכתנו על כך.  על החתום - המנהל הראשי

במכתב אחר מחודש דצמבר שנת 1954 ( 1333/10/23): "שרותי ההצלה האיראני  וסניפו בכרמאנשאה מכבדים ומעריכם את 30 שנות פועלו, והעבודה הרפואית שלו כמנהל בית המרקחת בכרמאנשאה".

וכן גם מכתב מטעם ארגון שרותי ההצלה של העיר כרמאנשאה  בדצמבר 1954 (1333/10/24) המעיד על 30 שנים של עזרה לזולת שהעניק בתור רוקח בכרמאנשאה

עבדולה הקיקת שיתף פעולה (בגלוי ובסתר) עם  הרב לוי, המנהל הראשי של 'ארגון אוצר התורה' באיראן . כמו כן,  עם נציג ארגון  'הג'וינט'  באיראן מר סטנלי אברמוביץ ונציגי הסוכנות היהודית וקרן קיימת לישראל בטהראן.  באותה תקופה גם היה בין הפעילים למען  העליה לארץ. ביתו היה פתוח לנציגים מהארץ, וכשאלה הגיעו  לכרמאנשאה התארחו ביתו. לפעמים הגיעו פמליות של 12-15 איש שאותם קיבל בזרועות פתוחות. הוא ואשתו שרה אירחו אותם בכל טוב, וחלקו להם כבוד מלכים.

לקראת סוף שנת  1950 נסעו עבדולה ורעייתו לביקור בישראל. לראשונה  אחרי שנים רבות פגש עבדולה את אחיו צבי (סלה) שחי בירושלים מאז ראשית שנות ה-30 עם רעייתו פולין. אחיו הרבה לספר על מה שעבר עליהם במהלך השנים, על התקופות הקשות בירושלים ועל המצבים הקשים שיהודים עברו בארץ באותן שנים, כדי שהמדינה שזה לא מזמן קמה תזכה לעצמאות.

בדרכם חזרה אל כרמאנשאה החליטו עבדולה ואשתו לעלות לארץ כדי להיות שותפים בהקמת המדינה ובניית מולדת העם היהודי. היה זה אתגר והגשמת חלום של דורות (אבותיו) שהביאו לעזוב את עיר מולדתו ואת המעמד הרם שרכש לעצמו בתפקידים מכובדים, בית מפואר, יחס של כבוד והערכה שהעניקו לו תושבי העיר. הנכסים, הריהוט והבית שבו קיבל אורחים מכובדים לעיתים כה קרובות, כל אלה נשארו מאחור.

בתוך זמן קצר מכרו עבדולה ואשתו את רכושם ככל שיכלו, והותירו אחריהם את מה שלא יכלו לקחת, הם נסעו לטהראן ועלו לישראל באונייה דרך טורקיה. בנמל חיפה דרשו מהם מכס גבוה מאוד. משם נסעו לבית אחיו צבי בירושלים, שם הצטופפו עמם בביתם הקטן, עד אשר מצאו להם בית משלהם. הם חיו שנים בירושלים ושמרו על אופטימיות ואהבת ארץ ישראל. עובדיה (שמו של עבדולה בישראל) חיפש תפקיד שיש בו כדי לשרת את המדינה. למרות אהבתו הרבה ומוכנותו לקבל כל תפקיד, לא התקבל לעבודה בישראל. הוא אכן הצטער על כך, אבל לעולם לא התלונן על מצבו ועל המדינה, ושמר על אהבתו לה.

אחרי פטירת רעייתו האהובה שרה, עבר עובדיה לגור בחיפה לבקשת בתו הבכורה. הוא נפטר בירושלים בכ"ו אלול שנת תשנ"ד (1994) , ונקבר סמוך לאשתו שרה בגבעת שאול בירושלים. יהי זכרם ברוך נשמתם עדן אמן ואמן.

שלמי תודה לכל אלה שעזרו וסיפקו לי מידע לכתיבת המאמר ולו גם במילה אחת.