פרעות בכרמאנשאה - כרמאנשאה

דווח שכתב מנהל בית הספר 'אליאנס' בכרמאנשאה על הפרעות ברובע היהודי בעיר

בתאריך 31 במרץ 1909 התקבל במרכז ארגון 'אליאנס' בפריז מברק ממנהל בית הספר 'אליאנס' בכרמאנשאה. במברק תוארו הפרעות ומעשי הביזה שארעו ברובע היהודי (מאהלה) בכרמאנשאה.

נוסח הדווח המקורי הופיע בבולטין ארגון 'אליאנס' בפריז. ר' עמ' 99-95 בקישור המצורף בזה:

https://archive.org/stream/bulletindelalli00univgoog#page/n  332/mode/2up/search/kirmancha

---------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

נוסח המברק:

תרגם מצרפתית: רמי בן-זקן

"כרמאנשאה, הוועד קיבל ב-31 במרץ 1909 את המברק הבא ממנהל בית הספר בעיר זו:

"הרובע היהודי כולו נבזז, שני הרוגים, הרבה פצועים, משוועים לעזרה".

הוועד המרכזי שלח מיד מברק לשגריר צרפת בטהרן וביקש ממנו לפעול אצל הממשלה הפרסית כדי לדאוג להגנת היהודים בכרמאנשאה.

מ. לקונט, הדיפלומט המצויין המייצג את צרפת בפרס, נקט בפעולה נמרצת אצל השר האחראי. לוועד המרכזי יש מקום להניח שניתנו הוראות מתאימות כדי להרגיע את היהודים ולדכא את המהומות.

למרבה הצער, הנזק הוא גדול מכפי שעולה מהמסר הבא, אשר נכתב תחת ההתרגשות המוצדקת. מנהל בית הספר 'אליאנס' שלח למחרת לוועד המרכזי את השתלשלות האירועים, אותם ציין בקצרה במברקו:

"כרמאנשה, 31 מרץ 1909  

בעת כתיבת שורות אלה, אחינו היהודים המסכנים בכרמאנשאה, מחוסרי כל, ללא קורת גג, הם בפירוש ברחוב. והרי האירועים:

יהודי מומר החזיק בשירותו צעיר 'סייד' (צאצא של עלי) שלמד אצלו את מקצוע תיקון הגרביים. הצעיר נפטר ממחלת לב. השמועה נפוצה שהצעיר נפטר עקב עונש גופני שבעל הבית שלו העניש אותו. ניתוח הגופה הוכיח שזו הייתה רק עלילה. למרות זאת, זה הספיק כדי להסית את ההמון, אשר האמין שבהתקרב חג הפסח הייתה רק מטרה אחת לרצח של מוסלמי, והיא שימוש בדמו להכנת מצות.

הסייד הצעיר נפטר בצהרי ה-28 במרץ. בערב של אותו יום נפוצה השמועה שהרוצח הוא יהודי. בלילה נשמעו ברחובות רק צעקות כלפי היהודים: "מוות" ו"ביזה". מנהיגי הדת הראשיים  נתנו להמון את הסכמתם לבזוז את הרובע היהודי. מספרים שרק איש דת אחד, השייח' האדי, סירב לתת את הסכמתו. הבוקר, כשאני מלווה על ידי העוזר שלי, מ. אבי, הלכתי להאיץ בו להרגיע את ההמון. נענינו שהוא כבר כתב למושל, אשר לבטח ינקוט בצעדים. בכל מקרה הוא הוסיף: "הרוצח הוא ארמני והיהודים לא מעורבים". דיבורים אלו היו כה מעורפלים שנשארנו ללא תקווה. בעוזבנו את איש הדת עברנו ברובע היהודי. הבוזזים היו כה רבים עד שמשרתי השייח', אשר שמרו עלינו, התקשו לפלס לנו דרך. אפילו צעקו לעברנו, אבל לא העזו לגעת בנו. בדרכנו לא ראינו אף יהודי. המסכנים הסתגרו בבתיהם מזה זמן רב.

כשרק הגעתי לבית ספר שמעתי התרוצצויות לכל הכיוונים, הסימן ניתן והתזוזה החלה. רציתי לצאת כדי לבדוק מה קורה, אבל מנעו ממני. קרוב לבית הספר דלתות השכנים נפרצו תחת לחץ עצום ונשמעה יריית רובה. נודע לי אחר כך שהכדור פגע בחזהו של יהודי צעיר, שנפטר אחרי שלוש שעות.

התנועה מתגברת ובאים לחפש אותי מטעם מושל העיר. מוקף משרתים, הוא מקבל אותי בביתו, והוא מאשים אותי שלא ביקשתי את הגנתו מוקדם יותר, מאחר שיכלו בוודאי להתנקש בחיי. קול ההמון גואה, ונשמעות צעקות הנואשים המפלחות את האוויר. נדמה ששוחטים את כולם. בית עולה באש בסביבה וצעקות לעזרה מגיעות לאוזני. ההמון צורח ומתעקש, ההמולה מתפשטת, כאשר החיילים עזבו את המחנה כדי להצטרף לבוזזים. ההמולה החמירה כל כך שהמושל מגיע למקום עם הפמליה שלו. רוגמים אותם באבנים. בנו של המושל, שנתלווה לאביו, חטף מכת חרב חזקה בזרועו. מגיעים אנשי הדת, אחרי שהם עצמם הציתו את אי הסדר, הם רוצים עכשיו להחזיר את השקט, אבל נוכחותם רק מתסיסה את ההמון. בינתיים הנאשם מוצא להורג בכיכר 'מיידן' וההמון, בתחושות הנקם שלו, לא חדל מהביזה. שעתיים הספיקו כדי להרוס את  הרובע.

לקראת הערב הקונסול האנגלי שלח לי עזרה בסכום של 100 פרנק כדי לדאוג למזון לנבזזים. יצאתי לחפש את הרב של בית הספר כדי לתת לו את הסכום ולנסות לארגן את העזרה הראשונה. עברתי בכל הרובע. אי אפשר לתאר את מחזה האסון והזוועות שהתגלה. נשים על סף ביתן פרצו בדרכי ונישקו את רגלי. אחרות הראו לי את הפצעים שנגרמו להן בחלקי גופן. בחדרים ריקים שרועים גברים על הקרקע ובוכים מכאב, אחר שכדורים ניקבו להם שוק וירך. התקרבתי לקבוצה שעמדה בפינת רחוב, ילד שחוט בזרועות אמו. זה היה קורע לב. מאחר שלא פגשתי את הרב, חזרתי לבית הספר ושלחתי לקרוא לו. הוא הגיע עם ראש מכוסה בוץ ובגדו קרוע בחזה לאות אבל. הנרצח של הבוקר היה גיסו.

האסון היה מחריד. בעבר היו הרבה מעשי ביזה בפרס, אבל זה היה חריג במיוחד. עד עכשיו יותר מ-1,200 אנשים מחוסרי בית, ואין להם פת לחם להיום. יש הערכה שכל ההפסדים, מטבעות כסף, תכשיטים ורהיטים מסתכמים ביותר מ-500,000 טומאן. הסכום האדיר הזה שווה לכמה שנים של עבודה קשה.

משרת זקן של בית הספר, שכל רכושו המועט הסתכם ב-100 טומאן, ראה אותי הבוקר ופרץ בבכי. אני לא מוצא את האומץ לספר לך בפרטי פרטים את הסצנות האיומות המלאות כאב וייאוש המתרחשות כאן בכל רגע. זה קורע לב לראות כל כך הרבה זקנים בוכים.

ראש הרובע היהודי דאג ליידע את המושל, וזה טען שלא הודיעו לו בזמן, ובכל אופן לא היה ברשותו כוח חמוש. כל הקונסולים הזדעזעו מהתשובה הזאת, וחושבים שהוא גילה חוסר תפקוד מובהק, ומתכוונים לבקש את העברתו מתפקידו. קונסול אנגליה הצהיר שהוא יתפטר אם לא יחזירו בשלמות את הרכוש שנבזז מאחד מאזרחיו.

התנחמנו בכך שבין הפרסים עצמם התגלתה חמלה גדולה וסולידריות אנושית. הרבה משפחות ללא קורת גג וללא מזון מצאו מחסה אצלם. מוסלמים שלחו לחם לרובע היהודי, והשאילו ליהודים שמיכות ומזרונים.

המושל מצדו גייס את בניו ואת אנשיו בחיפוש אחר הרכוש של המסכנים. אולי יחזירו לכולם מאית ממה שאיבדו. 130 בתים, שבכל אחד התגוררו ארבע עד חמש משפחות, נבזזו ורוקנו לחלוטין. לקחו את הכול, הכול כולל תרנגולות בלול. כדי להקל, ובמיוחד כדי לזרז את העבודה, העמיסו הבוזזים את הרכוש על פרדות והובילו את השלל לכפרים הסמוכים.

החיפושים, שנעשו על ידי סוכני הממשלה, גילו הרבה חפצים, אבל אלה היו רק סמרטוטים ורהיטים ישנים. שאר הדברים, השטיחים היפים וחפצי הערך, לא התגלו. חושדים בממשלה שהיא השתלטה עליהם, וזה לא בלתי מתקבל על הדעת במדינה שבה החזק לא מהסס לשדוד את החלש.

קונסול אנגליה ומנהל המכס הושיטו עזרה נדיבה לעניים.

עם קבלת מכתב זה אליאנס העביר במברקים עזרה של 6,000 פרנק, כדי לדאוג לצרכים המידיים של האוכלוסייה. מבצע איסוף תרומות נפתח בקרב יהודי המדאן לטובת נפגעי האסון. בתוך מספר שעות נאסף סכום של 1,000 פרנק.

לקראת הפסח, ולאור המצב הכללי העגום, נשלחו גם מוצרים למשפחות הנצרכות במרכזים אחרים שנפגעו בפרס, במיוחד בשיראז ובאיספהאן".

 

מקור: מתוך ארכיון ארגון 'אליאנס' - 'כל ישראל חברים' (כי"ח), פריז.