אסתר, בת לאנוסי משהאד

בסיפור זה שזורים  קורותיה של אסתר, בת למשפחה מאנוסי משהאד בפרס, אשר נולדה במהלך מנוסת הוריה מן העיר, אחר שביקשו  אנשי דת קנאים להמיר את דתם של יהודיה לאסלאם. משהאד, עיר השוכנת בצפון מזרח איראן, הייתה מתמיד מעוזם של אנשי דת קנאים, וידועה היא לאורך הדורות, בעומק השנאה ובטויי הרשע כלפי יהודיה. בשלהי שנות ה-30 של המאה ה-19 הכריזו המנהיגים הדתיים בעיר על היהודים ככופרים שדמם מותר. יהודים היו אנוסים להמיר את דתם לאסלאם, ולא, אחת הייתה דינם למות .את רכושם ניתן היה לבזוז, ואת בתיהם לשרוף.

היו מבין היהודים שקיבלו את הגזרה, וזאת כדי להציל את חייהם, את חיי בני משפחותיהם, ואת רכושם. הייתה זו קבלה למראית עין בלבד, כי בבתיהם פנימה שמרו היהודים האנוסים על יהדותם. היו גם שסירבו להיכנע לגזרה המרה אשר הוטלה על קהל היהודים, ובאישון לילה נסו על נפשם ועזבו את משהאד, העיר בה חיו אבותיהם משך דורות רבים.

בעזבם, הפקירו הבורחים את בתיהם ואת רכושם. פניהם אל ירושלים, גם ביודעם שהמסע מפרך הוא, ורבות הן הסכנות.

בליל הבריחה הייתה דרכם קלה, סהר חיוור עטף את הירח, והיקום היה מואר מאופק אל אופק. ימים רבים המשיכו במסע הקשה, חצו מדבריות צחיחים שאדמותיהם יבשים וחרוכים, ומקורות המים בהם חרבים. המסע נמשך על אף תלאות ומכאוב, חולי ומחסור.

באחד הלילות, כשהם מותשים מהליכה של ימים רבים במדבר, כשהשמש  הלוהטת מכה ללא רחם, נגלה לעיניהם מחזה מרהיב: 'נווה מדבר' שנדמה היה כתעתוע. באותם רגעים ידעו שתפילותיהם נענו, והאל הטוב יהיה עימם.

בהגיעם אל המקום, חנו בצלם של דקלים, סמוך לנחל מים זכים וצוננים. הם השקו את הבהמות,  והתירו מיטלטלין, הרוו את צימאונם, וטיהרו את גופם במימי הנחל. באותו לילה לנו על  גבי מחצלאות, מול שמים זרועי כוכבים, ולאורו הנדיב של ירח אשר ליווה אותם לאורך דרכם. בהתבוננם סביב, בירכו על קסם הבריאה, והשתעשעו למראה משחקי האיילות שקיפצו ושיחקו בעליזות.

בעת שהפציע השחר, כשציפורים פצחו בשירה שמימית, ענוגה, היו נשות הקהל עסוקות בהכנות ללידה שעמדה להתרחש. כאשר בקשה השמש לעלות מעבר להרים, במלוא הדרה, והיקום נצבע בכל צבעי הקשת, כרעה אם צעירה ללדת את התינוקת הבכורה שלה.  רק כוכב בודד אחד זהר עדיין בקצה השמים בעת שהגיחה התינוקת מבטן אימה, תינוקת קסומה וזוהרת כאותו כוכב שחר בודד שבאופק. על כן היה שמה אסתר, כשמו של הכוכב הבודד שזוהרו הבליח את השמיים.

עם בוקר העמיסו הגברים את היולדת והתינוקת הרכה על כרכרה רתומה לסוסים. גם את הילדים ואת זקני העדה העלו על גבי פרדות וחמורים. השיירה המשיכה בדרכה, כשפניה אל העיר הקרובה - כרמאנשאה, עיר בצפון מערבה של איראן, בואך גבול עיראק. הייתה זו עבורם התחנה האחרונה בארץ מולדתם, והראשונה  במסעם אל עבר ירושלים.

כרמאנשאה, עיר עתיקת יומין, המוקפת הרים מושלגים בכל עונות השנה, הרים שעל סלעיהם חקוקות דמויות מלכיה הקדמונים של פרס. פסלי המלכים החצובים בסלע גבוהים הם ומלאי הדר, עשויים מעשה אמן. בשערות זקניהם המעוצבים של המלכים סותתו באבן תבליטי פנינים מושחלות, כעדות לעושרם הרב, לניצחונם על אויבים רבים, ולשליטתם של מלכים אלה על יבשות וימים.

כרמאנשאה בורכה באדמה פורייה. בנחליה זורמים מי שלגים נצחיים. בוסתניה מניבים שפע פירות, ושדותיה עשירים בשלל צמחי מרפא, שאת סודם פיענחו הקדמונים, ומסרום מדור לדור.

יהודי הקהילה בכרמאנשאה, קיבלו את עולי הרגל האנוסים שפקדו את עירם בכבוד הראוי. הם סיפקו להם קורת גג, והיו להם למשכן זמני, בדרכם הארוכה לירושלים.

לימים, כאשר מצאו ראשי המשפחות את המקום כי טוב, ופרנסתם בשפע, נשארו לגור בעיר. עיקר עיסוקם של הבאים היה בהפקת משחות ושמנים נדירים מצמחי מרפא ומפרחי השדה, מיצוי אבקות מקליפות עצים לריפוי חוליים ודלקות, נמק, פצעים, ולשיכוך כאבים. הם אף פיצחו את חידת ייצור הרעלים לריפוי עקיצות עקרבים והכשות נחשים. בחלוף הזמן, אחר שהחלו לעסוק בקשרי מסחר עם ארצות רחוקות כהודו וצילון, הלך ונשכח מלבם סיפור העלייה לירושלים,  ונדחה לימים אחרים, ימים אשר נמשכו עד כלות.

אסתר, הילדה שנולדה בנווה המדבר בלילו של  ירח קסום, הפכה לנערה צעירה, תלמידה ב'מכתאב חאנה', שם למדה עם קבוצה קטנה של בנות שלמדו יחד עם תלמידים בני הקהילה. שנים אחדות מאוחר יותר המשיכו הבנות את לימודיהן בבית ספר 'אליאנס', אשר נפתח בשכונת היהודים.

כנערה מתבגרת, התמידה אסתר באהבתה לקריאת ספרים, ועם סיום לימודיה, היא נחשפה לרעיונות חדשניים, שזרים היו באותם ימים לסובבים אותה. בסבלנות ובתבונה רבה השכילה להתנהל עם מינהגים, הגבלות ואיסורים למיניהם שהיו מושרשים בחייהם של אנשי הקהילה, ועשתה לקידום והקניית השכלה לבנות. אסתר השכילה לנהל את חייה כראות עיניה, אך ידעה גם לכבד ולהעריך את המינהגים שירשה מאבותיה.

בעת שחברותיה העבירו את זמנן  בחצר בניסיון  לעזור לאימהות לגדל את  אחיהן הקטנים. מתוך כוונה ללמוד את רזי הבישול, ואת מטלות הבית, ולו גם כדי לרצות ולהשביע את רצון חמותיהן לעתיד. אסתר שקועה הייתה בקריאת ספרים, בהכנת רקמות של פרחי בר וציפורים על מפות וכסיות. את שערה קיצרה, ואת ציפורניה, וכפות ידיה עיטרה בחינה חיננית ומושכת. בדעותיה ובאורח חייה הקדימה אסתר את זמנה. אולי גם את אותן נשים פעילות, אשר יצאו  לימים בהפגנות רחוב בערים רבות באירופה, כשהן נושאות את הדגל למען זכויות הנשים.

בבוא העת נישאה אסתר לעלם שתקן וברוך כישרונות אשר קיבל את שובבותה ואת שנינותה באהבה, וראה בה נכס יקר שרק הוא זכה בו.

אסתר גידלה את ילדיה וניהלה את משפחתה כאם ורעיה, אבל גם עם ידידותיה בילתה כתמול שלשום. מדי שנה, עם בוא ימי האביב ועונת פריחת הדובדבן, בעת  שלא מצאה רוגע לנפשה, וחשקה להתמזג במלוא חושיה עם הטבע המתעורר, היא יצאה עם עלות השחר אל השדות והבוסתנים עמוסי הפרי, מלווה בקומץ מחברותיה. שם בצל עצי הדובדבן, הרחק מפטפוטי רכילותן של נשות השכונה היו מבלות הבנות משך יום שלם. את חברותיה לוותה אסתר בשירה ובריקוד כשהיא מתופפת, ושולי שמלתה הקלילה נעה בחן עם משבי הרוח, והשיירה הייתה מלווה אותה בשמחה ובקולות צהלה.  בניגודלכל שהיה מקובל בכללי הצניעות שנהוגים היו בקרב בני העדה, היו הבנות צוחקות במלוא גרונן (מנהג שנחשב כמגונה), ומרשות היו הן לעצמן לרכל ולספר סיפורים אסורים. כך פורקות היו מעליהן את כובד העול שבשגרת חייהן, ומתענגות תוך שכשוך כפות רגליהן היחפות במי הנחל. משחקות היו במחבואים בסבך עצי הדובדבן, רחוקות ממבטן המתריס של הנשים בשכונת היהודים, שבזות ומלהגות היו לכל התנהגות חריגה  .

עם ערוב היום, חוזרות היו בנות החבורה המאושרת לבתיהן כשהן אורגות בלבן חלומות חדשים, וצופות לאביבים הבאים.

גם שנים רבות אחר כך, כאשר היה העבר הרחק מאחוריה, המשיכה אסתר להקסים את הסובבים אותה, ותעתועי הזמן לא הצליחו לטשטש את יופייה. אף בהגיעה לגיל מופלג, השתוקקה לבטא את שמחת החיים שבה, לחזור ולחוות במלוא יצריה את ימי נעוריה הרחוקים, אותם ימים בהם עשתה את כל אשר חשקה נפשה.                                

כתבה: הלן משולם, רעננה, 2018.