קורות חיים של פרווין (פנינה סמיפור)

פרווין מדרסולוק (שם משפחתה המקורי) נולדה בכרמאנשה, בבית שלבעליו קראו ברחורדר, בסוף שנת 1935 (שנת 1314 בשנה הפרסית) מעט לפני חג החנוכה. פרווין היא בתם של סליימן (שלמה) ז"ל בן מזל, ודוילת בת תלה, להם היו ששה ילדים: חודדה, האג'י, נסרולה, פרווין, מהין ומארי. (היו עוד אח ואחות תאומים שנפטרו בילדותם).

היא למדה 6 שנים בבית ספר אליאנס ובין המורים שלה היו: טובה שמעיה, כויכב, אהו חאנם (המורה לעברית), אחיי רהמני (המורה לחשבון). מנהלת בית הספר מדמאזל (נוצריה מצרפת) שלימדה אותה צרפתית.

לאביה שלמה הייתה חנות בדים בסרפול'ה זהב (מקום חם יותר מחוץ לכרמאנשה) ובכל חורף היה לוקח את כל המשפחה לשהות בבית שמאחורי החנות עד בוא הקיץ, אז המשפחה הייתה חוזרת לכרמאנשה.

לחברותיה של פרווין בספסל הלימודים קראו: פלורה חלילי, ויאולט ואהדי, פרווין ניקרבש.

בגיל 12 לערך כמעט ועשתה עלייה לארץ ישראל, וכך זה היה: אדם בשם חליל שמעיה שהיה שליח (עבד מול עליית הנוער בסוכנות היהודית) ביקש להעלות את פרווין ואת אחותה מהין שהייתה בת 10 לארץ ישראל במסגרת עליית הנוער. אביה סליימן ואמה דוילת הכינו את הבנות ואפילו תפרו להן מזוודות, אך כעבור זמן מה האם דוילת התחרטה ובכתה מול חליל שמעיה שאינה רוצה לשלוח את הבנות לארץ ישראל מאחר שהן צעירות מדי ובסופו של דבר פרווין ואחותה מהין נשארו בכרמאנשה.

בסביבות גיל 14 פרווין עברה יחד עם כל משפחתה לעיר טהרן לרחוב פאחאבד, שם האבא סליימן פתח חנות גדולה (מעין סופרמרקט) תחת שמירת זהותם היהודית בסוד, מתוך חשש מפני התושבים המוסלמים. ברבות הימים כשהייתה בת 18, מוניר גיסתה של פרווין, הכירה לה בחור מאיספהן בן 35 והם התארסו. לאחר כחודש כאשר פרווין הכירה את הבחור יותר לעומק היא גילתה את דבר קמצנותו וביקשה מאחיה הבכור חודדה שהיא רוצה לבטל את האירוסים והחזירה את כל הזהב ויתר המתנות שקיבלה. פרווין שהייתה בחורה יפה קיבלה הצעה מקרובת משפחה שגרה בטהרן בשם טורי שאקיב, להכיר את אחיה ששון ציון סמיפור שגר בכרמאנשה ( ולימים יהיה בעלה עד יום מותו בשנת 2011).

בינתיים זהותם כיהודים של המשפחה התגלה (כנראה ביום הכיפורים) דבר שגרם לתושבים להפסיק לקנות מהחנות של אביה סליימן. בהמשך כשהאבא פשט את הרגל הוא סגר את החנות והמשפחה (לא כולל האחים הגדולים חודדה והאג'י שהיו נשואים ונשארו בטהרן) חזרה שוב לכרמאנשה, שם האבא פתח חנות תבלינים בסמטת באזר היהודים. לאחר זמן מה האחיות מהין ומארי חזרו לטהרן להתגורר אצל האחים שלהן, אבל פרווין בחרה להישאר עם הוריה ואחיה נסרולה בכרמאנשה ולעזור במשק הבית.

בגיל 18 פרווין החליטה לחזק את הידע שלה בעברית והחלה ללמוד יחד עם עוד בחורות בנות גילה בבית הכנסת יעקב נונו אצל המורה כהן, ובין לבין עזרה לאמה בעבודות הבית. בגיל 22 התחתנה עם ששון ציון סמיפור שהייתה לו חנות בשותפות עם אחיו אברהים ברחוב צ'אהריי אוג'ח. אמו החורגת של ששון הייתה דודתה של פרווין (אחותה של האמא דוילת). את החתונה הם ערכו בבית הספר אטאהד אליאנס.

כשהייתה פרווין בת 24 בשנת 1960, ילדה את בנה הבכור שאהרם (בנימין) וכעבור 3 שנים ילדה את שוהרה (שולמית) אותם גידלה בבית אחד עם משפחתו של אברהים אחיו של ששון בעלה.

ששון היה איש ציוני ותמיד חלם לעלות לארץ ישראל. אביו בבאג'ן בן אליהו ואמו החורגת כבר עלו לארץ מספר שנים קודם לכן, מה שדחף את ששון לממש ביתר שאת את העלייה. בתחילה פרווין לא אהבה את הרעיון מכיוון שלא רצתה לעזוב את הוריה שהייתה קשורה אליהם כל כך. אבל החלום של בעלה ששון גבר על הכל, והם עלו לארץ ביום חורף קר וגשום 13.12.1965 הישר לעיר נתניה לצריף זמני באזורים, וכעבור כחודש נכנסו לדירה חדשה ברחוב נחום, שעמידר בנתה לעולים בשיכוני רכבת בשכונת דורה.

פרווין ששמה הפך להיות פנינה, זוכרת שהייתה שומעת פעמים רבות, את שמו של משה יזדי מכרמאנשה, כאדם שעזר רבות ליהודים שם, בשיחות של בעלה ששון עם אביו באבג'ן.

החיים בישראל לא היו פשוטים: קשיי קליטה בין עולים שהגיעו ברובם מצפון אפריקה אך לא רק (גם ניצולי שואה חיו בשכנות עם פרווין וששון), קשיי השפה וקשיי פרנסה. ששון בעלה עבד כשכיר בעבודות שונות כולל במפעל גמיד למוצרי גומי עד שיצא לפנסיה. פרווין טיפלה במשק הבית ועסקה כמטפלת ילדים שנים רבות.

לפרווין וששון נולדו עוד שני ילדים צברים: יגאל בשנת 1969 ודלית בשנת 1973 . הילדים התחנכו בבית הספר היסודי מסילות ואחר כך בתיכון אורט יד ליבוביץ בנתניה. המשפחה גרה בדירה הקטנה בדורה עד שעברו לעיר נתניה בשנת 1983.

הוריה של פרווין ואחיה נסרולה ומשפחתו יצאו מאיראן מעט לפני המהפכה של חומייני, ועלו לארץ כשפרווין שימשה להם למשענת בהסתגלותם בארץ.

בשנת 2011 יג' באדר ששון סמיפור נפטר לאחר 52 שנות נישואים טובים עם פרווין שתיבדל לחיים ארוכים, וכיום יש לה 11 נכדים ונכדות, ונין אחד. ילדיה למדו באוניברסיטאות בארץ ועובדים כל אחד ואחת בתחומו: בנימין פאר איש הייטק, שולמית זילברברג מנחה כתיבה יוצרת וכותבת לילדים, יגאל פאר עורך דין, ודלית ברגר עובדת סוציאלית.

כתבה – בתה, שולמית זילברברג, תל-אביב