מפה רקומה בחוטי זהב - כרמאנשאה

מפה מבד טול לבן שקוף, רקומה בחוטי זהב. בגודל ריבוע 40/40 סנטימטרים.

את סיפור המפה, ועל השימוש בה סיפרה רוזלין (רוזה) כהן-מארי:

"המפה הייתה של אימי. אביה משה בן מולא מארי כהן קנה אותה לאמי (בתו) כחלק מהנדוניה שלה. המפה שימשה לכיסוי מגש עם מתנה באירועים משמחים, בעת שהועברה אל בני משפחה. המגש והמפה הרקומה היו מוחזרים בדרך כלל אל שולחם, כשעליהם הונחה מתנה. זכור לי שאמי שלחה אותי בילדותי אל גיסתה, לרגל הולדת בן לאחיה. על המגש שלחה אמי גליל בד, כמתנה עבורם. הגיסה שלחה איתי חזרה את המגש עם המפה הרקומה בחוטי זהב, שעליה הונח צמיד עשוי צדפות, כמתנה עבורי.

המגש המכוסה במפה שימש גם למשלוח מנות בחג פורים. את המפה הזו, כמו גם את כלי הזכוכית המעוטרים, קנה סבי משה בן מולא מארי-כהן, כי אהב לפנק את אשת, ולימים גם את בתו (את אימי) במתנות. המתנות היו למעשה חלק מנדוניה שהוא נהג לצבור לבתו עוד בילדותה. מתנות אלה קנה משה מולה כהן-מארי בשנים מאוחרות יותר, אחרי הפרעות שהתרחשו בכרמאנשאה - פרעות ברובע היהודי בשנים 1909 ו-1911, אשר במהלכם נבזז ונלקח כל הרכוש שצבר בידי שכניו המוסלמים . פרעות אלה הותירו אותו ללא כל, הפורעים לא השאירו דבר, החל ממשחקי התינוקת של אימי ועד הבגדים והכלים בביתם. יתרה מכך, גם את החנות שהייתה לו בשוק, שרפו." 

ציפורה (סבתה של רוזה), אשתו של משה בן מולא מארי כהן, ספרה זאת בבכי לרוזה בילדותה. לדברי רוזה: "צערה היה גדול, במיוחד מפני שבעלה נפטר בגיל צעיר, כאשר ילדיהם היו קטנים, ולא זכה לקחת חלק בחתונת בתו (אביגיל, אמה של רוזה), אותה אהב מאוד, והיה נוהג לקרוא לה חאנום (גברת), ולא בשמה אביגיל".