ביוגרפיה - כרמאנשאה

מריית גאהוורי-הארוני - קווים לדמותה

מריית, בתם הבכורה של משה חי ומאהי, נולדה ב-17 בינואר 1924 בכרמאנשאה, ולמדה בבית ספר 'אליאנס'. באותן שנים למדו רוב הבנות עד כיתה ו', אך ההתמסרות של מריית ללימודיה שכנעה את הוריה שיש לעודד אותה להמשיך ללמוד. בבית הספר של 'אליאנס' הייתה אפשרות ללמוד רק עד כתה ח', לכן היא המשיכה את לימודיה בבית ספר ציבורי בכרמאנשאה.

מריית נישאה לאקאג'אן גאהוורי (Agajan Gahvari) בתאריך 3 ביוני 1943, ונולדו להם שישה ילדים. בנם הבכור בהרוז נולד ב- 13 ביוני 1945, אחריו נולדה בתם נאהיד בינואר 1947, פירוז בנם השלישי נולד[1] במאי 1948. בדצמבר 1950 נולדה בתם (נסרין שנפטרה בהיותה בת שישה חודשים), במאי 1953 נולדה נסרין שנקראה על שם אחותה. כולם נולדו בכרמאנשאה, רק בן הזיקונים פריבורז [2], נולד בטהראן ביולי 1960.

מריית סבלה מקשיים רבים במהלך חייה. הבן בהרוז סבל בילדותו מבעיות רפואיות והיה צורך להביאו לטהראן לאבחון וטיפולים רפואיים (בעוד בני המשפחה התגוררו עדיין בכרמאנשאה, ואז בא אובדן הבת נסרין בינקותה. זמן קצר לאחר מכן, בראשית שנות ה -50 הוריה ואחיה, שאליהם הייתה קרובה מאוד, עלו לישראל, ורק שנים ארוכות מאוחר יותר פגשה אותם. רק אחותה פלור, שהייתה נשואה באותה עת, נשארה באיראן, אבל התגוררה בעיר המאדן, בעת שמריית ומשפחתה חיו בכרמאנשאה.

בשנת 1957 עברה המשפחה כולה לטהראן בחיפוש אחר חיים טובים יותר, אך זמן קצר אחרי שעברה לטהראן, שוב ארעה טרגדיה, כאשר נודע למריית שאביה האהוב נפטר בישראל. מריית היתה בתו הבכורה של משה חי כהן-יזדי והיה לה קשר הדוק איתו. בתקופה זו הייתה מריית שרוייה באבל ולעתים קרובות מצאו אותה ילדיה כשהיא בוכה.

מריית הייתה מעורבת בשתי תאונות דרכים שגרמו לה פציעות חמורות. הראשון בשנת 1959, אז אושפזה במשך שבוע, וילדיה הצעירים היו שרויים בפחד ודאגה. לדברי הרופאים היה זה נס שהיא שרדה את התאונה.

מריית סבלה מדלקות אוזניים שלא התגלו בשלב מוקדם, ולא טופלו כראוי, מה שגרם לה לאובדן שמיעה קבוע. מחלה שממנה נאלצה לסבול במשך כל חייה. מריית שהייתה אדם חברותי מאוד לא הייתה מסוגלת עוד לתרום בשיחות ובמפגשים של בני המשפחה וחברים, וזה הכאיב לה עד ימיה האחרונים, אך היא המשיכה להיות פעילה ולמלא את תפקידיה כאם. בחייה, מריית הייתה גאה מאוד בילדיה אשר זכו כולם להשכלה גבוהה, בוגרי אוניברסיטה וגם בעלי תארי דוקטורט.

בשנת 1970 סיימו הילדים הבוגרים של מריית את לימודיהם באוניברסיטה, ועבדו במשרות טובות ומכניסות. זה היה זמן מאוד מאושר עבורה. נראה היה שהחיים, על כל היבטיהם, נעשים קלים וטובים יותר עבורה. ואז, בשנת 1979 באה המהפכה האסלאמית לאיראן ושמה קץ לפרק זה של חייה. שוב נחתו על מריית תקופות של פרידות וקשיים. פרט לבנה הצעיר, פאריבורז, עזבו כולם את איראן בזה אחר זה. גם אחותה היחידה באיראן, פלור, עזבה באותה שנה לישראל.

זה לקח למריית ואקא ג'אן אחד עשר שנים עד אשר זכו לקבל אישור יציאה מאיראן, כדי לנסוע אל מחוץ למדינה. ההיתר ניתן רק לנסיעה חד פעמית, ולכן הם החליטו לצאת לתמי, זאת למרות שהשאירו באיראן את בנם הצעיר אשר שרת באותה תקופה בצבא האיראני. מריית ואקאג'אן הותירו את ביתם (שהולאם מאוחר יותר על כל תכולתו) ויצאו את איראן עם מזוודה אחת בלבד. לפאריבורז התאפשר להצטרף אליהם רק כעבור מספר שנים. מריית ובעלה מחוסרי כל, היו צריכים להתחיל את חייהם החדשים.

לאחר שהות קצרה בארה"ב, הם עלו לישראל, שם מריית יכלה להיות קרובה לבני משפחה אהובים, אם, אחים ואחיות שמהם הייתה רחוקה משך שנים ארוכות. היא אהבה את התקופה הזו ונהנתה מאוד בישראל, אבל כשבתה נאהיד עברה לארצות הברית, וגם שלושת בניה כבר חיו שם, החליטו מריית ובעלה אקאג'אן גם הם לעבור לגור בארצות הברית, יחד עם ילדיה, רק בתה נסרין נשארה עם בעלה וילדיה בישראל.

רק בשנת 1995, הוזמנו נסרין ושני ילדיה באו לביקור משפחתי, זו הייתה למעשה הפעם היחידה בה אוחדה המשפחה. כל חמשת ילדיהם של מריית ואקאג'אן, וחמישה מנכדיהם בילו יחדיו כמה ימים נפלאים תחת קורת גג אחת בשמפיין, אילינוי, שם לימד בנה פירוז כפרופסור לכלכלה באוניברסיטה. למרבה הצער, זו הייתה גם הפעם האחרונה שכל המשפחה הצליחה להיות יחד.

בשנת 1999 ארע הגרוע מכל. מריית איבדה את בנה הבכור בהרוז בגיל 54, עקב התקף לב פתאומי. בפעם האחרונה היא ראתה אותו כשבעה שבועות קודם לכן בבית בתה נאהיד לרגל בת מצווה של נכדתה מלודי. בעוד מריית הצליחה לסבול את כל הקשיים בחייה והניחה אותם מאחוריה, היא מעולם לא התאוששה ממות בנה. מריית היתה אשה עצורה ונשאה את קשייה בלי להתלונן. היא מעולם לא התלבטה או איבדה את האמונה.

במהלך השנים התקשתה מריית בנסיעות ולא יכלה לטוס אל מחוץ לארצות הברית. בשנת 2002, נפטרה בישראל אמה מאהי, ושוב נפרדה מריית מאדם אהוב אותה לא פגשה בשנותיה האחרונות.

מריית נולדה בתקופה לא מתאימה בהיסטוריה. היא הייתה אשה פמיניסטית, במובן האמיתי ביותר של המילה, חכמה, מוכשרת, סקרנית ותמיד מעוניינת ללמוד דברים חדשים, הייתה גם חדה מאוד בחשיבה. מריית אהבה לקרוא, וגם עקבה אחר ארועים פוליטיים. היא אהבה לצפות בסרטים, ובמשחקים אינטלקטואליים בטלוויזיה האמריקנית. ולמרות שלא הייתה מסוגלת לשמוע ולהבין בבירור את השפה האנגלית, יכלה לעקוב אחר המשחק והדמויות הפועלות.

מריית ראתה רק את הטוב באנשים, היא דברה בנועם, ומעולם לא ביטאה מילה של רוע כלפי הזולת. היא תמיד מצאה תכונות חיוביות אצל כולם. היא אהבה את ילדיה ונכדיה, ותמיד הקדישה זמן לכל אחד מהם תוך כדי שהתאימה עצמה לקשרים איתם על בסיס המאפיינים האישיים שלהם.

אך בראש וראשונה הייתה מריית אשה מאמינה ושומרת מצוות. אשה דתית מאוד שאמונתה עמוקה.

עם הגיעם לארצות הברית התגוררו מריית ואקאג'אן בניו יורק בקרבת בתם הגדולה, נאהיד. מאוחר יותר, בשנת 2006 עברו כולם לגור בחוף המערבי, באורנג' קאונטי, קליפורניה, זאת כדי להיות קרובים יותר לילדם הצעיר פריבורז. לרוע המזל זמן קצר לאחר מכן, אקאג'אן נפטר ומריית נותרה לבדה. בריאותה של מריית החלה להתדרדר. מחלותיה נעשו קשות יותר ויותר, נפשית וגם גופנית. בשנים האחרונות של חייה, היא סבלה מאוד ושהתה אצל בתה נהיד. בחודש ינואר 2016 היא חלתה מאוד, הדבר האחרון שהיא אמרה היה: "ראיתי רק את בהרוז, זה היה קצר מדי, ואני רוצה לראות אותו יותר". היא הועברה לבית החולים ונפטרה ב -14 בינואר. מרייט נקברה בבית העלמין – Eden memorial park in mission hills California , ליד בעלה ולא הרחק מבהרוז הבן האהוב שלה. היא נקברה ב- 17 בינואר 2016 , בדיוק ביום ההולדת ה-92 שלה.

כתבה - נאהיד גולדשטיין-גאהוורי (בתה של מריית), לוס אנג'לס, 2017

הערות:

[1]

:Firouz Gahvari

https://www.cesifo.org/en/node/34820

https://en.wikipedia.org/wiki/Firouz_Gahvari

:(See also: Hormozd Gahvari, (Mariette’s grandchild

https://www.google.com/search?q=hormozd-gahvari&rlz=1C1OKWM_enIL788IL788&oq=hormozd-gahvari&aqs=chrome..69i57&sourceid=chrome&ie=UTF-8

[2]

Fariborz Gahvari PhD. Senior Transportation Engineer Caltrans - Division of Engineering Services, Geotechnical Services

https://vtechworks.lib.vt.edu/handle/10919/11041/browse?type=author&value=Gahvari%2C+Fariborz

--------------------------------------------------------------------------------------------

Mariette's Biography

Mariette was the first child of Moshe Hai and Mahi , born on January 17^th 1924 in Kermanshah, a city on the west side of Iran.

She went to Alliance Jewish school in Kermanshah and although at the time most girls would only go to school up to sixth grade, Mariette's enthusiasm for learning convinced her family to let her continue her education. At the time the Alliance school provided classes only up to 8th grade and Mariette went to a public school and finished her ninth grade

She got married to Aghajan Gahvari on June 3^rd 1943. They had six children together. Their first child Behrouz was born on June 13, 1945, then was Nahid born on January 1947, Firouz[1] born on May 1948, Nasrin born on December 1950(who passed away when she was six months old) and the second Nasrin born in May 1953 all in Kermanshah. The last one Fariborz[2], was born in July 1960 in Tehran.

Mariette suffered many hardships during her lifetime. To begin with, Behrooz was illearly on during childhood and had to be taken to Tehran for diagnosis and treatment (while the family still resided in Kermanshah). Then came the loss of Nasrin in infancy. Shortly after, her beloved parents and siblings immigrated to lsrael in early 1950's. She was very close to them and naturally missed being away from them for so many years. Only one sister Felor, who was also married at the time, remained in Iran. But even she was away living in another city (Hamadan) while Mariette and her family were in Kermanshah. ln 1957 the whole family moved to Tehran in search of a better life

Yet shortly after moving to Tehran, tragedy struck again and she heard that her beloved father had passed away in Israel. She was the first child and had a close bond with him. Often her children found her crying with her head hidden under the blanket.

Mariette was involved in two car accidents which caused grave injuries. The first was in 1959, which hospitalized her for a week and frightened the children. The doctors had said that it was a miracle that Mariette survived this accident.

Mariette suffered from an ear infection which was not discovered early on to be treated properly and caused permanent hearing loss. An ailment from which she had to suffer from all her life. Mariette being a very sociable person was no longer able to contribute to conversations in family and friends gatherings and this hurt her until the last days of her life. Yet she soldiered on, taking care of her family with no complaints.

A better life followed but just for about a decade. The children were growing up (two already in the university and the third university bound).

Through out her life one thing that she was always extremely proud of was her children and grand children who all gained very high levels of education, with PhD's and mostly university graduates.

ln 1970's Mariette's older children were graduated from the university, working, and doing very well for themselves. This was a very happy time for her. lt seemed that life, in all its aspects, was becoming easier and better for her. Then came the lslamic Revolution and put an end to this chapter of her life. Another period of hardship and separation ensued. This was made even much worse as, with the exception of Fariborz, her children also Ieft lran one by one. 5o did her one and only remaining sister in lran, Felor

It took Mariette and Aghajan 11 years to finally get permission to travel out of the country. But the permission was good for only one travel so they decided not to go out even though they had left lran with just one suitcase. Fariborz joined them couple of years later and this also meant the confiscation of their apartment and all the belongings they had amassed over their lifetime. They had to start their new lives from scratch again.

After a brief stay in the US, they immigrated to lsrael where Mariette could be with her beloved daughters, mother and siblings. She did enjoy it there very much. But with Nahid moving to the US and her three boys already in the US, Mariette and Aghjan left lsrael and came to live in the US. Now she was with 4 of her children but away from the other, Nasrin and Nasrin's two children and also away from her mother and siblings. This was not exactly what she wanted. Still, her son Firouz arranged a family reunion in 1995. He invited Nasrin and her two children, who came for a visit to the US, the other siblings. Mariette and Aghajan reunited with all their five children and five of their grandchildren and they all spent some lovely time together under one roof in Champaign, Illinois, lt was a wonderful few days.

Unfortunately, it was also the last time that the whole family managed to be together in one place.

With aging, it was also becoming harder for Mariette to travel abroad. She was very sad when her beloved mother passed away and she could net see her again. And then came the worst possible kind of tragedy of all. She lost her first born son Behrouz at age 54 to a heart attack. Last time she had seen him was 7 weeks earlier at Nahid's daughter Bat mitzvah all healthy and well. While Mariette had managed to endure all previous hardships and put them behind her, she really never recovered from this one. Still, Mariette was a resilient woman and bore her hardships without complaining. She never wavered or lost faith.

Mariette was born at a wrong time in history. She was a feminist, in its truest sense, before the word was even invented. She was smart, talented, curious and always interested to learn new things. She loved to read. She followed Politics and loved to watch Jeopardy an intellectual game on American TV, and in spite of not being able to hear or even understand English, she could follow the game and the roles.

Mariette saw only good in people and made only positive remarks about them; never uttering a bad word about anyone no matter what and how well-deserved. She would find positive traits in everyone. She loved all her grandchildren and would devote time to each while tailoring her interactions with them based on their individual characteristics. She was also extremely sharp, curious and observant.

Mariette was a very religious and observant woman but never made a show of it. Her beliefs were deep and personal but she was very gracious about how she practiced customs.

Mariette and Aghajan resided in New York near their older daughter Nahid. They all moved to Orange count, California, in January 2006 to be closer to their youngest child Fariborz. Unfortunately shortly after that, Aghjan passed away in May of 2006 and left Mariette alone.

Mariett's health started deteriorating. Her ailments became worse and worse, mentally and physically. She suffered tremendously, specially the last couple of years of her life, when she was staying with Nahid.

On January llth 2016 she got very sick, the last thing that she said was "l just saw Behrouz, it was too short, and I want to see more of him". She was transferred to hospital and passed away at 1:10 am on January 14th.

Mariette was buried in Eden memorial park in mission hills California next to her husband and not far away from her beloved Behrouz. She was buried onJanuary 17^th exactly on her 92nd birthday.

Written by her daughter - Nahid Goldstein-Gahvari

[1]