מעמד היהודים והאנטישמיות באיראן במהלך הרבע השני של המאה ה-20

ר' אמנון נצר, "האנטישמיות באיראן 1950-1925", פעמים, יד בן-צבי, 29.1, עמ' 31-5

מאמרו של פרופ' אמנון נצר בנושא האנטישמיות באיראן בשנים 1950-1925, פותח צוהר לבחינת מצבם של יהודי פרס/איראן במחצית הראשונה של שנות שלטון השושלת הפאהלווית 1941-1925, והתגברותה של האנטישמיות בהשפעת הפעילות הנאצית באיראן באותן שנים.

במאמרו התמקד נצר גם בשאלות הקשורות במונח 'אנטישמיות' בפרס/איראן כמדינה מוסלמית-שיעית, ואף הדגיש את הקושי בשימוש במונח זה, המוכר לנו מהגדרות ומינוחים מהעולם הנוצרי-אירופאי.   

ברבע השני של המאה ה-20 מנתה איראן כ-12 מיליון נפש ועד שנת 1950 עלה מניין תושביה ל-18 מיליון תושבים. איראן היא מדינה הטרוגנית מבחינה אתנית ולשונית, אך הומוגנית מבחינה דתית. יותר מ-90% מתושביה באותן שנים היו מוסלמים שיעיים, 5% מוסלמים סונים ויתרם בני דתות שונות, ובהם יהודים.

יהודי פרס/איראן חיו תחת שלטונם של שושלת פאהלווי רזא שאה האב ומוחמד רזא פאהלווי בנו בשנים 1979-1925, שנים שבהן חתר השלטון למדיניות חילונית ולהענקת זכויות אזרחיות גם למיעוטים, תקופה שבה נהנו מחירויות שלא זכו להן קודם לכן, כולל אוטונומיה יחסית מבחינה תרבותית ודתית, וכן הזדמנויות לפעילויות כלכליות. החתירה של השלטון למדיניות חילונית ולהענקת שויון זכויות אזרחיות ופוליטיות חדשות למיעוטים שבקרבה תרמו אמנם לקידום ולשיפור מצבם של היהודים, אך השפעת התנאים הכלכליים הקשים, הרדיפות וההשפלות שמהם סבלו הקהילות היהודיות במהלך המאות שקדמו לעידן החדש נתנו בהם את אותותיהם.

יהודי פרס/איראן מנו באותן שנים בין 80,000 ל-100,000 נפש, והם חיו ברובם הגדול בתנאי מחייה קשים בערים טהראן, שיראז ואיספאהן.

 

לקריאה נוספת:

ר' רשימת הפניות ביבליוגרפיות לספרות, עתונות, ומסמכים, המופיעה בסיום מאמרו של  אמנון נצר, "האנטישמיות באיראן 1950-1925", פעמים, יד בן-צבי, 29.1, שם עמ' 31-29.